פסק דין
1.עניינו של כתב התביעה שלפנינו, אשר הוגש ביום 27.10.11, פיצוי התובעים בשל הפרה נטענת של הנתבעות מלספק להם את מכלול השירותים שהתחייבו במסגרת נופש באי כרתים בין התאריכים 4.8.2011 – 8.8.2011 במלון "כרתה מאריס" (להלן – הנופש) , שהוזמן על ידי התובעים.
2.כפי שנטען בכתב התביעה, הנופש הוזמן על ידי התובע 1 מאת הנתבעת 1, כאשר היה ברור שרצון התובעים הינו בנופש על שפת הים, בחופשה איכותית לא "מכופתרת" של ים ושמש.
לאחר הנחיתה בכרתים נחשפו לפתע התובעים לקיומה של הנתבעת 2, שהייתה אחראית לסידורי ההעברה לבתי המלון.
לטענת התובעים, במהלך הנסיעה באוטובוס המאסף הודיעה נציגתה של הנתבעת 2 כי במלון "כרתה מאריס" (להלן – המלון) הכניסה לגברים לארוחת הערב מותנית אך ורק בבגדים ארוכים ונעלים.
הואיל ולטענת התובעים הבגדים שהביא עמו מהארץ "האגף הזכרי" של המשפחה, כדבריהם, כללו רק בגדים קצרים, התואמים את האופי "הלא מכופתר" של הנופש שהוזמן – נמנעה מהם הנאה שלמה מארוחות הערב במלון.
3.התובעים אמנם מודים כי למרות התנהלותו המבישה, לדבריהם, של נציג הנתבעת 1 אשר העליבם וביזה אותם - ניסתה המנהלת התורנית של המלון לפתור את הבעיה , והחליטה לאפשר לתובעים להיכנס לחדר האוכל בשעה 21:10 , כאשר חדר האוכל נסגר בשעה 21:30 – אולם עדיין טוענים התובעים כי הם זכאים לפיצוי המבוקש.
4.התובעים טוענים כלפי הנתבעות כי הן הפרו את ההתחייבות לספק את מכלול השירותים שהתחייבו, הפרו חובות חקוקות, לרבות הפרתו של סעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א – 2000 (להלן - חוק איסור הפליה), וכן הפרו את לשונו ותכליתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
5.לטענת התובעים, ההתנהגות השערורייתית של הנתבעות ושל נציגיה הביאה להשפלתם וביזויים במהלך מה שהיה אמור להיות "נופש מפנק", והסתיים בביזויים והשפלתם בחדר האוכל של המלון במשך כל ימי השהייה בו (למעט הערב הראשון), משל היו מקבצי נדבות ועניים בפתח שבאו ללקט שיירי מזון, למרות ששילמו ממיטב כספם עבור מה שהיה אמור להיות, כאמור, "חופשה מפנקת" בבית מלון 5 כוכבים, והסתיים בהשפלה ובמפח נפש גדול.
6.בסעיף 23 לכתב התביעה מפרטים התובעים את נזקיהם (השבת מלוא הסכום ששולם בשל הנופש בסך 4,950$, מימון ארוחות ערב מחוץ למלון בסך 345 יורו, וכן פיצוי ללא הוכחת נזק), וטוענים כי הסעד הכספי עומד למעשה על סך של 270,395 ₪, אולם משיקולי אגרה - הועמדה התביעה על סכום של 200,000 ₪.
7.לטענת הנתבעות בכתב ההגנה, ככל שהעובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות – אין הדבר נופל כלל לגדרו של סעיף 3 לחוק איסור הפליה, אשר לא הוכח כי חל במקום הנופש (כרתים – יוון).
כמו כן נטען, כי אין מדובר בהפרת חוזה, באשר הנופש שהוזמן עמד לרשות התובעים במלואו ומומש במלואו.
ככל שרכיב מסוים לא מומש , כטענת התובעים (ארוחת ערב בחלק מתקופת הנופש) - הדבר נובע מהתנהגותם הרעה והקלוקלת של התובעים, התעלמותם מדרישה לגיטימית של מלון בחו"ל, כמו גם התעקשותם להימנע מביצוע כל פעולה למניעת "נזק" נטען זה.
הנתבעות טוענות כי אלפי תיירים מישראל שהו במלון , כבדו את דרישותיו האלמנטריות לגבי קוד לבוש נדרש בארוחת ערב, דרישות שכמוהן קיימות בבתי מלון רבים בארץ ובחו"ל, ובפרט במלונות בדרוג 5 כוכבים.
למעט תובענה זו ותובעים אלו, שבחרו בכוונת מכוון , שלא להישמע לבקשות צוות המלון לקוד לבוש הולם - הנושא הנטען בתובענה לא הועלה על ידי מאן דהוא, והאורחים הרבים האחרים בחרו לכבד את בקשות המלון בקוד לבוש מינימלי בארוחת ערב, אשר נועד מן הסתם לכבד את האורחים והסועדים האחרים בעת שהם מסבים לארוחות ערב במלון יווני בדרוג 5 כוכבים.
8.סיכומיהם של התובעים, לרבות סיכומי התשובה מטעמם, מפורטים מאד, ולמען היעילות והחיסכון – לא אחזור כאן על כל טיעוניהם, למעט הפניה לסעיפים 8 – 9 בסיכומיהם, שבהם נטען כי אי גילוי המידע בדבר קוד הלבוש במלון בשלב כריתת החוזה וגילויו בעיתוי מאוחר, כאשר לא ניתן היה להקטין את הנזק, מהווה הפרת חובת הגילוי וחובת תום הלב המזכה בפיצוי הנדרש, וכן לסעיף 13 לסיכומים, בקשר לחוק איסור הפליה ותחולתו בענייננו.
9.אין מחלוקת כי הגדרת "מקום ציבורי" בחוק איסור הפליה כוללת גם בית מלון.
סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה קובע:
"(א) מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, הורות."
בסעיף 3(ג1) לחוק איסור הפליה נקבע, כי רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין.